מחבר: רון אוריאל

… לא יודע אם היא תזרום עם צילומי עירום או שתרצה לברוח מהסטודיו…

כשאסי התקשר לברר לגבי סשן צילומים סקסי ליסמין הוא סיפר לי שהם נשואים חמש שנים. היא תמיד אהבה להצטלם, אבל אין לו מושג אם היא תזרום עם הקטע של צילומי עירום. סיפר שהיא לא בנאדם בישן, אבל אין לו מושג איך היא תגיב לסיטואציה. בעיקרון היא אוהבת שמפתיעים אותה וטיפוס זורם. את הרעיון למתנה סקסית שכזו קיבל כשהתגלגל ברשת לתמונות שצילמתי. עכשיו שהבת שלהם גדלה קצת הם בתקופה של לצאת יותר מהבית, ולעורר שוב את הזוגיות שהיתה קצת על hold…

אחרי כמה דקות של שיחה הבנתי פחות או יותר מי הנפשות הפועלות והמלצתי לאסי ללכת על גורם ההפתעה. ניחשתי שיש סיכוי טוב מאוד שיסמין "תעוף על זה" כמו רוב הנשים שמגיעות להצטלם, ורק סיכוי קטן שהיא בכלל לא תהיה בענין. אסי יהיה איתה כאן כמובן אז ידעתי שיהיה בסדר.

…תיזהרי, יש פה מדרגה קטנה… זהו, עכשיו תסתובבי ותפקחי עיניים…

אני מת על זה. גורם ההפתעה. הרגע הזה שהיא עומדת מולי במסדרון האפלולי של סטודיו אקספוז, בעלה לצידה עם חיוך על הפנים (ולב פועם לא פחות מהר משלה…) ואני מציג את עצמי ואת המקום אליו היא הגיעה… לא "סטודיו לצילום", אלא התיאור המלא: "סטודיו לצילומי עירום וארוטיקה"… למה לא, אני מאמין בלזרוק ישר למים העמוקים… מקסימום אפשר לקחת מצוף ולהרגע קצת ברדודים, ואסי לידה…
את החיוך המופתע-נבוך-סקרן-נדלק אתם יכולים לנסות לדמיין… זה בא יחד עם דקה או שתיים של טיול שקט שלה במסדרון מול התמונות שצילמתי שתלויות על הקיר, סוקרת אותן אחת אחת.

… טוב אז זה אומר שעכשיו אני צריכה להתפשט?…

ישירה, ספונטנית, בלי משחקים… היתה לי תחושה כזו כשאסי ואני שוחחנו לקראת הסשן. ואכן יסמין, עם התרגשות ניכרת אבל בהבעה שלא משאירה מקום לספק שהיא לגמרי בקטע של המתנה שהכין לה בעלה האוהב, מתלווה אליי לחדר ההלבשה שם אנחנו פותחים את התיק שהכין אסי עם מבחר פריטים מארון הבגדים שלה… חוטינים, ביריות, חזיות תחרה, מחוך, בייבי דול, גרביונים, מגפי עור וזוג סנדלי עקב. לא חסר כלום, ואני עוד מחזיק אקססוריז משלי בסטודיו…
על מה נלך בהתחלה? אני מסתכל על יסמין… היא נראית לי די מוכנה לקפוץ למים. למה לעכב אותה? מציע לה ללבוש את הבייבידול השחור השקוף, ו…זהו. היא בתגובה מנסה להיראות מזועזעת מעט אבל זה לא מצליח לה… החיוך שבורח לה מתחבר לחיוכים  של אסי ושלי ואני יוצא מחדר ההלבשה, משאיר אותם לבד רגע, סוגר את הדלת מאחורי יסמין שטומנת את הראש בחזה שלו ומסננת משהו כמו "אתה משוגע לגמרי".

…אסי, בוא תצטרף …

שעה לתוך הסשן, יסמין בעולם אחר לגמרי, זורמת, מתמסרת, לפעמים דופקת פוזות משלה, אבל כל הזמן קשובה לי ומקבלת כל רעיון וכל תנוחה. התמונות שאני מראה לה על המסך עושות לה את זה ואסי כל הזמן איתנו, רוב הזמן שקט אבל מדי פעם מעודד אותה ומפרגן. זוג מקסים. מאוזן. עכשיו מגיע הקטע המעניין… האם אסי יצטרף? ברור לי שמבחינת הסשן זה אומר שהעניינים פה יתלהטו. יסמין לגמרי משוחררת כבר מול המצלמה ומולי, אם היא מזמינה אותו להצטרף סימן שהתסריט מקבל תפנית קלה לכיוון המעשי, לא שמקודם היינו בצילומים תמימים במיוחד 😉
אסי לא מקלקל ת'חגיגה, ניגש ליסמין ואני מקליק כמה תמונות ראשונות. הוא עדיין בג'ינס וטי-שירט אבל יסמין דואגת מהר מאוד לקלף אותו מהחולצה ופותחת את החגורה והכפתור של הג'ינס שלו.  מכאן העניינים כבר זורמים הלאה באופן טבעי… זוגיות זה דבר פוטוגני, גם מיניות 😉

החלטת שאת רוצה להצטלם בעירום. אולי כי צילום עירום זה משהו שמזמן חשבת עליו, אולי כי ראית תמונות יפות של מישהי אחרת והחלטת שגם את "רוצה כזה" ואולי את מפרגנת לעצמך צילומים אחרי דיאטה ארוכה ומוצלחת, או אחרי שחזרת לגיזרה מלפני ההריון, או עוד הרבה סיבות טובות. ובאמת, לא קשה למצוא סיבה להצטלם בעירום. זו חויה מיוחדת, עוצמתית, אינטימית, ואסטתית. בהנחה שהיא מתבצעת בצורה הנכונה כמובן… אז הנה כמה טיפים איך להצטלם בעירום ולהשאר עם חיוך על הפנים:

• בחרי בצלם/ת שמתמחים בצילום עירום. עם כל הכבוד לחברה שהתחילה עכשיו קורס בצילום או לזו שקיבלה מצלמה ממש משוכללת, כדי לצלם עירום בצורה מחמיאה ומעניינת צריך הרבה נסיון מקצועי והתמחות בצילום עירום. איך יודעים במי לבחור? מסתכלים בעבודות כמובן, אם זה באתר האינטרנט של הצלם, בדף הפייסבוק וכדומה. כדאי לחפש גם המלצות של לקוחות אחרות שהצטלמו לפנייך.
• בחרי במקום נוח לצילומים. לוקיישן גרוע יכול להרוס כל צילום ולוקיישן טוב הוא כזה שמעבר להיותו מעניין לצילום מאפשר לך להיות נינוחה, בטוחה ומוגנת. אם מדובר בסטודיו לצילום בדקי אם המקום נגיש, פרטי, ובקשי לראות תמונות של המקום כדי לקבל קצת תחושה לגביו…
• שחררי… סשן צילום עירום הוא הזמן הנכון לקבל את עצמך, להתמסר לחויה ולשחרר את הביקורת וחוסר הביטחון לגבי חלק זה או אחר בגופך. אף אחת לא מושלמת ו… הכל בראש! אם לא תהיי עסוקה כל כך באיך הירכיים שלך נראות בצילום, כל התמונה תראה יותר טוב, כולל שפת הגוף שלך וההבעה. סמכי על הצלם שיעשה כמיטב יכולתו ונסיונו להחמיא לך בתמונות, להדגיש את מה שאסטתי ולהשתמש בתאורה ובתנוחות שונות כדי שתצאי הכי טוב שאפשר.
• התכונני לצילומים: על פי רוב אין צורך באיפור כבד, מספיק איפור סולידי ועדין, שיער הראש – חשוב גם כן, וודאי שאת אוהבת את ההופעה שלך באותו יום. רצוי לא ללבוש בגדים / תחתונים הדוקים מאוד לפני הצילומים, מכיוון שזה עלול להשאיר סימנים על העור שלא בהכרח יעלמו בזמן…
• תתלבשי סקסי… לצד תמונות העירום זה נהדר לעשות צילומי הלבשה תחתונה סקסיים. פריטים רצויים: סטים של תחתון וחזיה סקסיים, ביריות, נעלי עקב, גרביונים, ואפשר להוסיף כיד הדמיון הטובה: בייבידול, שמלה קצרה, ג'ינס חתיכי ועוד… נכון שזה כבר נשמע כיף? 🙂
• תחשבי סקסי… כשאת במצברוח המתאים את גם נראית טוב יותר ומקרינה את זה החוצה. אל תפחדי להשתמש בכל האמצעים: מבט, שפת הגוף, תנוחה. דברי באמצעות העיניים ועם גופך, היי מודעת לעצמך, בטוחה בעצמך ושדרי את זה החוצה.
• הסתכלי בתמונות במהלך הצילומים. הפסקה קצרה מדי פעם לצורך התבוננות בתמונות תאפשר לך לוודא שאת אוהבת את מה שאת רואה ושהצילומים טובים בעינייך. שתפי את הצלם בהערות שיש לך והקשיבי גם למה שיש לו לומר על מה שצולם.
• תהני! כן, זו הנקודה האחרונה והחביבה. סשן צילום עירום יכול וצריך להיות חוייתי, מהנה ומרגש. תבואי מתוך רצון להנות, להתמסר לחויה, לקבל ולאהוב את איך שאת נראית.

אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות לך ולסייע מנסיוני.
שלך,
רון אוריאל

טלפון באמצע הצהרים… לא מזמן סיימתי סשן צילומים והתיישבתי בכיף עם כוס קפה לנוח מהאדרנלין של הסשן. מהצד השני של הקו היא שואלת "הגעתי לסטודיו אקספוז?"
קוראים לה שיר והיא מתעניינת  בסשן צילומים זוגי לה ולבן זוגה לכבוד יום הולדתו. היא רוצה להפתיע אותו… אני מספר לה קצת על מה שקורה בסטודיו ואיך הצילומים מתבצעים. כשמדובר בזוגות יש כל מיני אפשרויות לאיך יתפתח הסשן… שיר מאזינה בעניין ואז היא אומרת שיש לה כבר תוכנית מסויימת.

"קראת את חמישים גוונים של אפור?" היא שואלת. אני עונה שבלעתי אותו ואת שני החלקים הנוספים בטרילוגיה תוך כמה ימים. "נהדר, אז יש לך מושג מסויים מה התוכניות שלי"… היא ובן זוגה נוהגים להשתעשע עם אביזרים, תחפושות, ומשחקי שליטה והיא חשבה לבוא לסשן עם תיק של מבחר מהאביזרים שנמצאים אצלם בארונית שליד המיטה ולשלב אותם בצילומים… אני עונה לשיר שזה רעיון נהדר ושכבר צילמתי כמה פעמים זוגות עם אביזרים ותוספים כאלה ואחרים… תחפושות… שוטים… ביגוד אופייני לעולם הפטיש והבדס"מ (מחוכים, נעלי עקב, ומגפים גבוהות, ביריות, בגדי עור או לאטקס צמודים… הרשימה אינסופית). נראה לי ששיר קצת מתאכזבת שהיא לא הראשונה שבאה עם הרעיון הזה אבל אני מרגיע אותה שזה עדין דבר מקורי ומדליק וזה יכול להוסיף הרבה לצילומים. "אם הוא זורם ופתוח כמו שאת נשמעת, אתם תחגגו כאן". שיר מבטיחה לי שאמיר זורם לפחות כמוה ושהיא בטוחה שהוא יאהב את ההפתעה.

חמישים גוונים של אפור בכמה מילים…

קראתם כבר את "חמישים גוונים של אפור"? אם כן, אז את בודאי מבינים את ההקשר האפשרי בין צילומי עירום לבין הספר שכולם מדברים עליו. ואם לא, אז אכניס אתכם לעניינים בכמה מילים בלי יותר מדי ספויילרים: חמישים גוונים של אפור הוא רומן הנפרש על פני שלושה ספרים, המספר את סיפור היכרותם והתפתחות יחסיהם של בחורה צעירה בשם אנסטסיה (אנה) ואיש עסקים צעיר ומאוד מצליח ועשיר העונה לשם כריסטיאן. כריסטאן הוא גבר יפה תואר, בעל אמצעים בלתי מוגבלים וגם… צורך חזק לשלוט. את הפטיש שלו לשליטה הוא לוקח גם לחדר המיטות, במקרה שלו מדובר בחדר משחקים מיוחד המכיל את כל האביזרים שתוכלו לדמיין שקשורים בסקס בכלל וביחסי שליטה, מה שנקרא בדס"מ בפרט. בחדר הזה ובעצם בכל מקום אפשרי אחר מתנהלת העלילה לצד סצינות סקס לוהטות בין כריסטיאן ואנה,  בחלקן משולבים צעצועים ואביזרים, וגם אינטראקציה של שליטה, כגון כריעה של אנה לרגלי כריסטיאן, הפלקות בישבן (ספאנקי), קשירות וכדומה. למי שלא נחשפו לעולם הזה זה עלול להשמע מרתיע ומשפיל, אבל לדעתי ב"חמישים גוונים" הצליחה הסופרת להראות גם את הצד המדליק שבמשחקים האלה…

אני מסיים את השיחה עם שיר אחרי שקבענו מועד לסשן הצילומים ותיאמנו את פרטי ההפתעה ואיך אמיר הולך לגלות את מה ששיר הכינה לו (רמז: זה יקרה רק כשהם יהיו בסטודיו).

חמישים גוונים? חמישים פריטים!

אמיר מבין מהר שהוא בסטודיו לצילום אבל הוא לא יודע מה ששיר הכינה לו… ההפתעה האמיתית עדין לפניו. אחרי שהצעתי להם שתיה אני מזמין אותו לחדר הצילומים ושולח את שיר "להתארגן" בינתיים… מה שאמיר לא יודע זה ששיר עומדת לחזור לחדר הצילומים לבושה כמו שהוא אוהב לראות אותה בחדר השינה… אני עושה כמה תמונות של אמיר, מכוון את התאורה, שובר את הקרח, ובדיוק בזמן הנכון שיר מצטרפת ואני מספיק לצלם את ההבעה המופתעת של אמיר… "כבר הבנת שזה סטודיו ואנחנו מצטלמים, אבל זה לא סתם סטודיו" אומרת לו שיר, "זה סטודיו לצילום עירום וארוטיקה, משהו שדיברנו עליו מזמן אם אתה זוכר…". אמיר קצת בשוק אבל אין ספק שהרעיון מוצא חן בעיניו. מכיוון ששיר כבר נמצאת שני צעדים לפניו בנוגע ללבוש, היא דואגת בדקות הבאות לקלף אותו מהבגדים תוך כדי שאני מצלם. יש ביניהם יופי של אינטראקציה ואני מרגיש שזה הולך להיות סשן צילומים מיוחד. כשאנחנו מפסיקים לרגע אני קופץ איתם לחדר ההלבשה לראות את תיק האביזרים שארזה שיר. וואו. היא לא חסכה בכלום… יש שם אזיקים, ותחפושות (שוטר, אחות, חדרנית…) ושוט שחור, ופלוגר לבן, ויש גם שקית אטומה ששיר מסמיקה קצת ואומרת שהיא לא בטוחה אם נגיע לזה אבל יש בה "עוד כמה דברים". אני מבין ומחייך.

העניינים מתחממים…

בשעה הבאה אנחנו מצלמים מגוון וריאציות של סטים של ביגוד ותחפושות ותנוחות מדליקות של שיר ואמיר יחד ולחוד. האוירה בסטודיו לוהטת אבל קלילה, אנחנו מריצים צחוקים והם לגמרי בראש טוב. היי בנטורל. טוב נו לא לגמרי נטורל, גם היין האדום ששיר פתחה עוזר להם להשתחרר עוד קצת. אנחנו מחליטים שמספיק עם הבגדים ועוברים לצילומי עירום אמנותי-ארוטי. שפת הגוף במיטבה, והם דוברים את השפה היטב…
בשלב מסויים נפתחת גם "שקית ההפתעות" ששיר הביאה, אבל אני לא אפרט יותר… זה כבר הקטע שישאר רק להם למזכרת פרטית ואינטימית. חמישים גוונים של ארוטיקה זוגית. מקסים.

היי, אני ענת, ולאחרונה החלפתי קידומת… גיל 30… בניגוד לחברות שלי שנלחצו מהפרידה משנות העשרים הרגשתי דוקא טוב עם זה. בכלל, אני בתקופה שהכל מחובר לי טוב בחיים ואני די שלמה עם מי שאני, מה שאני עושה ואיך שאני נראית. זו גם הסיבה שחיפשתי דרך מיוחדת לציין את יום ההולדת הזה ולפרגן לעצמי משהו באמת שונה ומיוחד. אחרי התלבטות קצרה החלטתי לוותר על "צניחה חופשית" או באנג'י (אני עדיין לא כזו נועזת…). כשדיברתי על זה עם אחת החברות שלי היא סיפרה שמישהי שהיא מכירה עשתה מעין בוק צילומים סקסי בסטודיו לצילום שמתמחה בצילומים כאלה. מיד נדלקתי על הרעיון וביקשתי ממנה שתשיג לי את האתר והטלפון של הצלם.

שיחת טלפון לסטודיו…

אחרי שנכנסתי לאתר של אקספוז והתלהבתי מהתמונות, התקשרתי לסטודיו ביקשתי לקבל קצת פרטים על הצילומים. רון (הצלם ובעל הסטודיו) ענה לי בהרחבה על כל מה ששאלתי ונתן תחושה טובה שמדובר במקום רציני ומקצועי מאוד. הרמתי גבה כשהוא סיפר שהסטודיו נמצא ברחובות. מה איבדת שם? לא נורא… הבנתי שמדובר בנסיעה לא כזו ארוכה. דיברנו עוד קצת על מה כדאי להביא איתי לצילומים (ובאותו שלב גם החלטתי לפנק את עצמי בקניה של כמה סטים חדשים בחנות להלבשה תחתונה), קבענו מועד ונפרדנו, כשאני עם מן התרגשות שמתחילה להיבנות אצלי.

יום הצילומים

בהתחלה קבענו לבוקר אבל הסתבר לי מהר מאוד שזה לא ילך כי בעבודה יהיה לי קשה מאוד להשתחרר באותו יום ובימים שאחריו. תקופה לחוצה. לא רציתי לדחות את הצילומים יותר מדי אז העברנו אותם לערב. לא נראה לי שהעבודה שלי הרויחה מזה משהו כי באותו יום הריכוז שלי שאף לאפס ולא הצלחתי לעשות שום דבר ממשי. אף אחת במשרד לא ידעה על הצילומים אז הסתובבתי עם ההתרגשות הזו בסוד כל היום. יושבת לידי מישהי ממש נחמדה אבל… דתיה, והיא שאלה אותי מה עובר עליי כי היה ברור שאני בציפיה למשהו, אבל החלטתי שהיא לא הבנאדם הנכון לפתוח איתו נושא כזה. אז העברתי בחוסר סבלנות יום עבודה ובשלוש חתכתי. מספיק… מעכשיו אני חופשיה…

הביתה, מקלחת, הכנות, תיק עם כל הפריטים וקדימה לדרך. הנסיעה היתה דוקא קלה. כנראה הספקתי לצאת לפני הפקקים של אחר הצהרים. הגעתי לכתובת וחניתי. שלט הוביל אותי במורד מדרגות למרתף. בקצה המדרגות ניצבתי מול דלת פלדה ענקית. צילצלתי בפעמון. מבפנים כבר דלפו החוצה פעימות באסים רכות של מוסיקה. הדלת נפתחה ורון קיבל אותי בחיוך. נכנסתי. איזה מעבר חד מהפלורסנט בחוץ לאור הרך שבפנים. תאורה חמימה, קירות כהים, ורון מכיר לי את הסטודיו. חדר הלבשה, מטבחון, שרותים, פינת מנוחה, חדר צילומים, ואזור צילומים נוסף. הציע לשתות משהו חם, הלכתי על תה היסמין שהציע (מומלץ!) והתיישבנו לדבר קצת. סיפרתי לו שכל היום אני בהתרגשות ומתח מהצילומים, אבל בפנים כבר התחלתי להרגע והרגשתי שאני במקום שנעים להיות בו. רון היה סבבה, קלטתי מיד שהוא מקצוען ורגיל לעבוד ככה עם אנשים ברמה גבוהה של אינטימיות. בחדר ההלבשה עברנו על הפריטים שהבאתי ותיכננו עם מה אני מצטלמת בתחילת הצילומים ומה בהמשך.

מתחילים לצלם…

או קיי, אני בסט אדום ושקוף של חוטיני וחזיה תואמת. מבט בראי בחדר ההלבשה וסידור אחרון שהכל ישב במקום כמו שצריך… רון ממתין לי בחדר הצילומים ואני מצטרפת. החדר שחור לחלוטין. הקירות, התקרה… רק התאורות של הסטודיו מאירות אבל הכל נבלע בחשיכה מסביב ורק רון ואני נראים. מצולמת וצלם. אחרי כמה כיווני תאורה וטסטים רון חיבר את המצלמה למסך הגדול שבחדר והראה לי איך התמונות יוצאות. מיד אהבתי… זה היה סקסי מאוד אבל בטעם, כמו שרציתי בדיוק. מכאן המשכנו לצלם במגוון תנוחות ואביזרים ומדי פעם החלפתי פריטי לבוש. בשלב מסויים עשינו הפסקה קצרה לשתות ולנשנש קצת, ובשלב זה גם החלטתי שמתאים לי להצטלם בצורה יותר נועזת – כלומר בעירום מלא (אם אני כבר בסטודיו לצילום עירום אני חייבת לעצמי כמה תמונות כמו אלה שראיתי באתר). אני חושבת שלאוירה בסטודיו (כולל המוסיקה והאור הרך) ולאישיות של רון יש חלק חשוב בביטחון הזה שקיבלתי והטבעיות בה בחרתי להסיר את הבגדים. בחרתי לא להיות נבוכה והקשבתי לעצמי. הרגשתי שאני באמת נהנית מהסיטואציה, וזה לא דבר שעושים כל יום, אז נתתי לעצמי להשתחרר לגמרי. חלק מהצילומים היו בבימוי של רון, וחלק היו רעיונות שלי של תנוחות שהכנתי לפני הצילומים (התכוננתי קצת בבית, עברתי על תמונות שמצאו חן בעיני ברשת) ורון התאים מדי פעם את הכיוון של התאורות והעוצמות כדי שהתוצאה תהיה מיוחדת ומחמיאה. בשלב מסויים האוירה נהיתה ממש לוהטת, והפתעתי את עצמי קצת עם רמת התעוזה. ובכל זאת כל הזמן הזה רון ואני ידענו לשמור על הגבולות האלה של צלם ומצולמת ולכבד זה את המרחב של זו. מקצוען, כבר כתבתי.

כל סוף הוא התחלה חדשה…

סיימנו לצלם, אני קפצתי להתארגן בחדר ההלבשה, רון התיישב על המחשב והכין לי דיסק. שילמתי והודיתי לו, היה כיף אדיר וחויה בלתי נשכחת. רון מצידו הודה לי, ושמח שהתמונות מצאו חן בעיני. הדרך חזרה היתה ארוכה יותר. הפקקים הבלתי סופיים של אחר הצהרים גלשו לתוך הערב אבל לא מיהרתי לשום מקום ושמחתי שיש לי זמן לעבד את מה שעברתי ולשחזר את הצילומים. בערב, על המחשב, אחרי שעברתי שוב על כל הדיסק נזכרתי שרון אמר שהוא ישמח אם אכתוב קצת על החויה שעברתי בסטודיו. אז הנה רון, הכל כתוב ואני לא חושבת שהחסרתי משהו. אני שולחת לך את זה בהערכה ובתודה. אמנם חשבתי שזה משהו שעושים פעם בחיים אבל אין לי ספק שאני אחזור אליך עוד פעם. פשוט נהניתי יותר מדי בשביל לוותר על עוד הזדמנות. הפעם הבאה תהיה כנראה עם בן זוג, וכדאי שתכין הרבה כרטיסי זיכרון… נתראה, ענת.

"אני רוצה לתאם סשן צילומים בשבילי…" אמרה מהצד השני של קו הטלפון אחרי שהציגה את עצמה. כבר ביקרה באתר של הסטודיו, ראתה את התמונות, אהבה… התעניינתי קצת לגבי הרקע לצילומים… פעמים רבות זו מתנה ליום ההולדת, או הפתעה ליום הנישואין המתקרב, או אולי אחרי ירידה משמעותית במשקל… הרבה סיבות טובות להתחבר לעירום ולגוף, או סתם לכיף שבצילומים. אבל ההסבר שלה הפתיע אותי.

סיפרה שלאחרונה בעלה מבלה לא מעט בצפיה בתמונות סקסיות של בחורות ברשת, וזה מערער לה את הביטחון… אחרי שנים של נישואין, והורות, הזוגיות לא מתחזקת את אותה להבה שהיתה בשנים הקודמות, וזה מה שהעלה אצלה את הרעיון להצטלם. היא צריכה את זה קודם כל בשביל עצמה… אבל יש לה תוכניות גם לגביו… פתחנו יומן, קבענו סשן.

היא נראית טוב. נאה, גוף חטוב למרות הלידות, ונראית לי טיפוס די עדין. אני מסתכל עליה וחושב איך זה שהעניינים ביניהם התקררו קצת? אשתו נראית נהדר, הוא לא שם לב מה יש לו בבית?… אבל זה לא כזה פשוט. אני מזכיר לעצמי שצריך שניים לטנגו, וזוגיות זה עניין הדדי. אולי היא שכחה קצת שהיא בעצם כל כך מושכת וסקסית? אולי חסר שם הלהט, השגרה קצת מכבה, מעוורת…

צילומים

כשאנחנו עוברים על הפריטים שהביאה איתה – בעיקר הלבשה תחתונה סקסית – היא קצת נבוכה, אבל ראש פתוח. עוברים לחדר הצילומים. מכוון את התאורה, מצלם אותה כמה תמונות, מראה לה, היא מחייכת, יש אישור. עכשיו זה הקטע שאני מתחיל בדרך כלל קצת לכוון את המצולמת… להדריך לגבי התנוחה, ההבעה… אבל הפעם היא מתחילה לבד. משחקת עם הכתפיות של הבגד הסקסי… מורידה אחת, ועוד אחת, שולחת חיוך מפתה אם כי עדיין קצת נבוך, קשובה לקליקים של המצלמה ובאותו זמן גם מודעת לעצמה ולתנועות שלה. אחרי כמה דקות היא נפטרה בטבעיות מהתחתונים, ושברנו לגמרי את מחסום המבוכה, אם היה כזה. צפיה נוספת בתמונות, קפיצה קטנה לחדר ההלבשה להחליט על הסט הבא ו… ממשיכים, הפעם כבר לא צריך את שלב הגישושים של ההתחלה, והסשן מתגלגל לו הלאה… עכשיו היא לגמרי משוחררת. קשובה גם לי וגם לעצמה, משנה תנוחות לפי ההנחיות שלי, מתמסרת לצילום, מחליפה דמויות. כאן היא כמו רקדנית בין הצללים, שם היא אישה רכה וסקסית, ובתמונה אחרת היא נועזת כמו כוכבת פורנו. ועדיין, עדינה כזו… חיננית. אני נזכר במשפט הזה… "ליידי בחוץ…" וההמשך שלו וזה מתחבר לא רע. ברור לי גם שהסשן הזה מציף את הדמות ההיא הנועזת והמשוחררת שהיתה כבויה שם הרבה זמן. זאת שבין הסדינים יכולה להעיר שוב את בעלה ואת הקור היחסי שהשתלט על היחסים ביניהם…

כשהסשן מסתיים אנחנו נפרדים וכבר שעת לילה מאוחרת. אני מסדר קצת את הסטודיו לקראת הבוקר שאחרי. בחדר ההלבשה מוצא טיקט שהסירה מאיזה פריט סקסי חדש שקנתה לעצמה לצילומים. חושב ביני לבין עצמי אם היא תלבש את הפריט הסקסי כשהיא תראה לו את התמונות… ובכלל, מתי וכיצד היא תראה לו ואיך הוא יגיב…

Follow up

השבועות רצים מהר… והמסלול הרגיל לא משחרר לרגע. עבודה, ילדים, נסיעות, סידורים… קצב מטורף. כך קורה שכשאנחנו מדברים שוב כבר חלפו חודשיים-שלושה מהצילומים שלה. אני מתעניין… נו, אז איך זה השפיע? איך התגובה? מה בעצם עשית עם זה? היא מספרת לי שזה עשה לה רק טוב. היא השיבה לעצמה את הביטחון, שיחררה קצת את הלחץ… אני מבין שהיא במקום טוב יותר היום, בטוחה יותר, ואולי – אני מקוה – מעניקה ומקבלת יותר גם ממנו. ומה איתו? מסתבר שהיא משחררת לו את התמונות לאט לאט… כל פעם עוד תמונה שנבחרת בקפידה… כנראה שהיא יודעת היטב לעשות לו טיזינג. אני מבין ממנה שזה עובד 😉

התגובות שאני מקבל מאנשים ביומיום בנוגע ליצירה שלי בסטודיו אקספוז הן עניין מרתק. כל מי שנחשף לתמונות העירום והארוטיקה לא נשאר אדיש. חלק מהאנשים מתפעלים ומפרגנים (וואו, מדליק, איזה יופי!) חלק מהאנשים, גברים בעיקר, נותנים צ'פחה על הגב והערה מצ'ואיסטית (אחי! שמח אצלך בסטודיו אה?) וחלק מתחילים לגמגם ולבלוע רוק במבוכה (תגיד, זה לא מביך אותם להצטלם ככה?). בגדול הגעתי למסקנה שאפשר לאפיין את המגיבים לפי שתי קטגוריות: אלה שמרימים גבה, ואלה שמורידים הכל…

אלה שמרימים גבה

חלקם בישנים, חלקם שמרנים (לא כתבתי דתיים/מסורתיים, ואולי יום אחד ארחיב על זה, בינתיים נשאיר את הנושא פתוח…) וחלקם ממש לא ב"סטייט אוף מיינד" הנכון או בתדר הסקסי/אמנותי/נועז שצריך בשביל לזרום עם הרעיון של צילומי עירום, ועל אחת כמה וכמה צילומי ארוטיקה. חלק ממרימי הגבה עתידים עם הזמן לשנות את התפיסה ולהפתיע את עצמם או את בן/בת הזוג. שוב, הדברים תלויים הן במבנה האישיות והן בשלבים השונים בחיינו.

אלה שמורידים הכל

הם מגיעים מגילאים מגוונים משלבים שונים בחיים אבל ממכנה משותף די קבוע: הם בדרך כלל אנשים שנכונים להתנסויות חדשות, ובדרך כלל גם משקיענים. ה"משקיענות" הזו באה לידי ביטוי ביחס לעצמם, ביחס לבן או בת הזוג, ביחס לזוגיות בכלל. יכול להיות שהם עדיין בני עשרים ומשהו, עסוקים בלטרוף את מה שיש לחיים להציע, ויכול להיות שהם בני שלושים ומשהו, עם ילדים קטנים בבית, מתחילים להשתחרר מכבלי הינקות ומגלים שוב איך העולם נראה בחוץ אחרי שנה או שנתיים של הסתגרות בבית…וגם זוגות מבוגרים יותר מגיעים אליי לסטודיו ונהנים מהקונספט. אני מדבר איתם, אני יודע שזה לא משהו שנולד ברגע אחד ספונטני. בדרך כלל זה משהו שהתבשל והבשיל. אולי התנסות קודמת שפתחה אותם לרעיון של עירום, ואולי איזו סדנה, או מסיבה, או חויה אחרת ששיחררה קצת את העכבות והכניסה לראש קצת הלך רוח סקסי ונועז. חלקם נמצאים בתהליך כלשהו של צבירת חויות והגשמת פנטזיות כזוג או כיחידים, ולא מתביישים להודות או להתמודד עם זה. אבל העניין הזה של "להשקיע" הוא מוטיב חוזר. כמעט תמיד החויה של הצילומים אצלי בסטודיו היא חלק מאיזשהו תרשים זרימה של דברים שקרו ודברים שעוד מתהווים… אני מאוד אוהב לראות את הזיק הזה בעיניים שלהם, לזהות את הלהבה שבוערת בפנים. זה לא עניין של מה בכך, ובואו נודה, לפעמים (בעצם כמעט בכל זוגיות) הלהבה הזו דועכת לתקופת מה, אם זה גידול הילדים, אם זו השגרה ששוחקת, טלטלות הקריירה, לחצים… אבל כשהיא שם היא שם, והיא יכולה להידלק מחדש, אם…. משקיעים!

יש לנו סוד…

אז נכון, הם יותר ליברלים מהממוצע, או עובדים על זה, והם פתוחים יותר לחויות נועזות וסקסיות, אבל היו ממש מקרים בודדים שלקוחות שלי באו ואמרו לי – אין לנו שום בעיה שתציג תמונות גלויות שלנו ברשת בעירום. רובם מגיעים אליי לא רק בגלל הצילומים שראו ואהבו אלא גם בגלל שהם מבינים שאני שומר על הפרטיות של לקוחותיי ושבסופו של דבר החויה המדליקה והתמונות היפות ישארו משהו שהם חולקים יחדיו בתא הזוגי האינטימי שלהם, ורק שלהם. חלקם אמנם פוגשים זוגות נוספים, אולי גם מראים תמונות מסויימות לחברים או אפילו באתרי היכרויות סקסיים, אבל השליטה והפרטיות שנשארות בידיים שלהם הן התנאי לכך שיהיה אפשר "להוריד הכל" ולהנות מהתהליך, בלי לדאוג שהצלם מפקיר את התמונות ומותירן חשופות לכל מציצן.

אז מי אתם? מרימים גבה או מורידים הכל?

אנשים משתנים עם הזמן, החיים משנים אותנו, הזוגיות, המשפחה, החויות… לא כל מה שמתאים לנו היום מתאים גם מחר ואולי זה היופי. ההפתעה, הבלתי ידוע.
תזרמו, מי יודע מה תגלו בדרך. רק אל תשכחו לחיות 🙂

היום נדבר על נושא רגיש. לפעמים שואלים אותי שאלות כגון: איך אתה מצלם אישה בעירום ונותר אדיש? איך אישה מוכנה לחשוף עצמה בפני גבר זר?
לתפיסתי, קיים עיוות בשתי השאלות הללו, ומאחוריהן הרבה דעות קדומות אך גם סקרנות בריאה. החלטתי לכתוב על זה בגילוי דעת ולנסות להאיר קצת את הנושא. בחרתי לעסוק בדוגמא הקלאסית של גבר המצלם אישה, בעיקר משום שמרבית לקוחותיי הן… נשים.
נתחיל בכך שלדעתי מי שמצלם עירום לא יכול להישאר אדיש , לכל הפחות כפי שאמן אחר שעובד על יצירת אמנות כלשהי משקיע בעניין מידה זו או אחרת של התלהבות ותשוקה. כגבר, כאשר אישה עירומה ניצבת מולי בסטודיו אני לא אדיש לסיטואציה, גם אם מורגל בה. יש בסיטואציה הזו עוצמה ואנרגיות שצריך להבין ולתעל נכון כדי שהסשן יהיה מוצלח ותושג המטרה שהיא כמובן: צילומי עירום טובים.
אני כבר רגיל לכך שאישה מתחילה את הסשן מהוססת מעט, וצוברת ביטחון תוך כדי ההתקדמות של הסשן. כששאלתי פעם מצולמת שלי מה עזר לה לצבור ביטחון על הסט ציפיתי לשמוע שזה היה בזכות הצילומים היפים שלה שהצגתי על המסך מיד אחרי שצולמו, אבל היא השיבה שבראש וראשונה מה שהרגיע אותה ונסך בה ביטחון זו התחושה שאני יודע מה שאני עושה ושהיה לה כיף לעבוד איתי. "רק כשבטחתי בך באופן מלא יכולתי לשחרר את עצמי ולהרגיש נוח לגמרי עם העירום. זה סוג של התמסרות. ההבדל הוא שאני לא מתמסרת לגבר אלא לאמן שבך". אהבתי את ההסבר שלה וחשבתי לעצמי שזה מעניין איך שמונח כמו התמסרות או יחסי גבר ואישה יכול להילקח מהקשרו הקלאסי – המיני, ולעבור הסבה לתהליך היצירה האמנותית.
כמה ימים לאחר מכן מצאתי עצמי משוחח עם כמה אנשים על צילומי עירום, כשבמהלך השיחה עלתה השאלה השניה שהצגתי – איך אישה מוכנה לחשוף את עצמה בעירום בפני גבר זר? אחד הנוכחים שלף במהירות הסבר לכאורה הגיוני: "כמו שאישה מתפשטת בטבעיות אצל הרופא כי הוא רופא, כך היא מתפשטת כשהיא באה לסטודיו לצילומי עירום, היגיון פשוט". באותו רגע נזכרתי בשיחה עם המצולמת והבנתי שהבחור טועה. לא הכל מבוסס על הגיון קר. למעשה, כשאישה בוחרת להצטלם בעירום הסיטואציה שונה לחלוטין מביקור אצל הרופא. אצל הרופא מבקרים "כי צריך", ולסטודיו מגיעים "כי רוצים". אצל הרופא מדובר בסיטואציה קורקטית, יבשה ובמידה מסוימת אפילו מנוכרת, בעוד שבסטודיו כפי שהמחישה לי כמה ימים קודם לכן המצולמת שלי הסיטואציה נעה על הקו המרתק שבין מעשה חיזור ומעשה אמנות. התפקיד של הצלם הניצב מול מודל עירום הוא לפענח את ה"סטייט אוף מיינד" הנכון למודל, את האנרגיות האצורות בו/בה ולהפוך אותם לתמונה. ככל שהצלם והמצולמת מבינים את הצופן הזה ופועלים לפיו, כך היצירה המוגמרת לובשת צורה ואופי והופכת מ"עוד צילום" ל "וואו".

ניסיתם פעם להצטלם בעירום בבית? רבים מהקוראים את הפוסט הזה ניסו. חלקם סינגלס, וחלקם בני זוג שצילמו זה את זו ולהיפך. איך יצא?  אהבתם או הזדעזעתם? שמרתם או מחקתם מיד? קיבלתם חשק לעוד או שנדרתם נדר לא לפתוח אפילו כפתור בצוארון כשיש מצלמה באיזור… החלטתי לכתוב את הפוסט הזה במטרה לעזור לכם לשדרג קצת את התוצאה ולהפוך את החויה למוצלחת יותר. אם אצליח לעזור – שמחתי, ואם אחרי שתנסו עדיין תחושו שזה לא ממצה אולי כדאי שתתקשרו אליי לסטודיו אקספוז ותתאמו סשן צילומים מקצועי? אז… בינתיים הנה עשרה טיפים שיעזרו לכם להפוך את צילום העירום לסקסי ויפה יותר.

1. בחרו לוקיישן צילום עם רקע נקי. קיר חלק, ספה מסודרת ונקיה, וילון גדול… יש עוד כמה וריאציות אפשריות והעיקרון המנחה הוא שבתמונה לא יהיו גורמים מפריעים ומסיחים את הדעת. להצטלם כשברקע כל הסרביס של המטבח על השיש, או מברשות השיניים בחדר האמבטיה, זה רעיון לא טוב. לכו על נקי ואסטתי.
2. בחרתם להצטלם בחוץ? תשכחו משעות הצהריים, ובכלל מרבית שעות היום אינן אופטימליות לצילומי עירום. סמוך לזריחת השמש ולשקיעתה אלו שני הזמנים האופטימליים לביצוע צילומים תוך ניצול הזוית הנמוכה של השמש בשמיים והאיכויות של האור הקיים בשעות אלו. קפיצה לחוף הים סמוך לשעת השקיעה – סוף!
3. מצטלמים בבית? כבו את הפלאש. כמעט בכל מצלמה יש אפשרות לכבות את הפלאש ולמנוע מהמצלמה להפעיל אותו על אף שאולי חסר מעט אור בסצינה. הפלאש הקטן שעל המצלמה הינו אור ישיר וקשה שאינו מחמיא, ואינו מתאים כלל לצילומי גוף ועירום. ניתן בחלק מהמצלמות לכוון את תוכנית הצילום כך שהתמונה תצא בהירה מספיק גם ללא פלאש.
4. כבו את האור הראשי בתקרה. השתמשו במקור אור מהצד או בזוית על מנת ליצור עניין ומעברים בין אור וצל. גם אור יום שחודר לחדר מהחלון יכול לשמש לצילומים. צילום עירום לא חייב להיות חושפני לגמרי. לפעמים כדאי להשאיר מקום לקצת צל ולמסתורין…
5. השתמשו בזום בינוני. המנעו משימוש בזום רחב במיוחד (זוית רחבה) הגורם לעיוותים ואינו מחמיא למבנה הגוף. העדיפו ללכת צעד או שניים לאחור במקום להשתמש בזום על מצב wide להכנסת כל הגוף לתמונה.
6. העבירו את המצלמה למצב צילום בשחור לבן ובידקו אם התוצאה מוצאת חן בעיניכם. באופן כללי צילום בשחור לבן מתאים מאוד לצילומי עירום. לצילומים ארוטיים ונועזים במיוחד עדיין הצבע מנצח…
7. הסתכלו בתמונות עירום מקצועיות, בחרו שלוש תנוחות שאהבתם ונסו לעבוד איתן עד להשגת תמונה מוצלחת.
8. שימרו את קבצי התמונות במקום בטוח. אינכם רוצים שהתמונות הבלתי מצונזרות יתגלגלו לידיים זרות ומשם אולי לרשת. הימנעו מהשארת התמונות על הדיסק במחשב שמחובר לאינטרנט ובמקום זה השתמשו באמצעי גיבוי חיצוני כלשהו: CD, DVD, או זיכרון פלאש (דיסק און קי) שנמצא במקום בטוח ומוגן.
9. המנעו מהדפסת התמונות במעבדות חיצוניות או חנויות צילום. בעבר התפרסמו מקרים של הדלפת תמונות עירום לאינטרנט לאחר שנמסרו למעבדה חיצונית. הדפיסו במדפסת הביתית על גבי נייר פוטו איכותי. התוצאה תהיה יפה ותוכלו להישאר שקטים ורגועים.
10. בואו לסטודיו אקספוז! השקעתם, קראתם, יישמתם… בטח צילום העירום הביתי שלכם יצא יותר טוב אבל עדיין לא כמו כשמצטלמים באופן מקצועי בסטודיו לצילום עירום וארוטיקה אצל צלם מנוסה. אם אתם מוכנים לפרגן לעצמכם סשן צילומים סקסי ולוהט, אני במרחק צילצול טלפון או מייל 🙂

יש לכם שאלות בנושא? כיתבו למטה בתגובות ואנסה לעזור. והעיקר – תהנו.

ערב. החושך ירד מוקדם אבל בתוך הסטודיו שבמרתף העולם כרגיל מנותק מהחוץ. אורות עמומים, מוסיקה שקטה.
האורחים שלי עומדים להגיע. הנה, הראשון כבר בדלת, זה המקדים שבא מרחוק. קבוצה גדולה מהרגיל, התלמידים של בית הספר של אלון קירה. סדנת צילום עירום בסטודיו.

כבר עברנו שיעור אחד יחד, כעת אני מתחיל להציג את השיעור של היום, ומסכם בקצרה את מה שלימדתי בשיעור שעבר. מתחילים.
המודליסטית יפעת מקצועית, כיפית. אני לא צריך בכלל להכווין אותה. שופעת רעיונות, שקטה, מרתקת את הקבוצה. אני נותן הכוון פה, מילה שם, משנה תאורות, עובר ביניהם. הכל מתקתק.

הפסקה, קפה, ממשיכים. אור מכאן, אור משם. פלאש אחד, שניים, שלושה. מסביב אוירה של יצירה. דינמיקה. כולם מרוכזים כל כך… הזמן טס.
כבר נגמר?
כולם מתפזרים ויפעת ואני יושבים על חליטת תה יסמין ירוק, המשקה הרשמי של סטודיו אקספוז. בלי סוכר, מריר מעט וארומטי מאוד. מתכננים עוד חצי שעה של עבודה משותפת. בינתיים שיחה של שני אנשים שעבדו קשה ומרוכז בשעות האחרונות ופתאום יכולים סתם לדבר. בעצם לא סתם כי בשעה הזו תמיד מעניין לדבר. אני מכוון את התאורה. אחרי כל הסטאפים שהרצתי לתלמידים במשך השיעור אני מזיז הכל הצידה ומתחיל מאפס ולוקח לי זמן להתחבר שוב לסטאפ (Setup) שאני אוהב. בתאורה יש טכניקה אבל גם המון רגש. לוקח זמן לסנכרן את התאורה והרגש אבל כשהכל מתחבר יחד שנינו (המצולמת ואני) רואים את זה מיד ומרגישים את ההבדל. מתחילים לצלם. לא, זה לא זה עדיין. משנה סטאפ, מזיז פלאשים. קליק. הופה… הנה זה, מתחיל להתחבר.

משנים פוזיציה, מכניסים את הכיסא. יפעת מתיישבת, מדברים על מסרים, על אוירה בצילום. מנסים בישנות, מנסים פיתוי. הנה, זה כמעט זה. סנטר למעלה, המשולש הזה עם היד. כן, זה זה. ואז שדרוג אחד קטן נוסף, מתיחה חזקה של הגוף, וכל העוצמה פורצת. קליק. מגדילים על ה LCD ומחייכים. שנינו מרוצים. איזה כיף. לילה טוב.

רוצים לשאול שאלה או לתת פידבק? אפשר פה למטה בתגובות, אפשר במייל ואפשר בדף הפייסבוק של הסטודיו.

יש הרבה "סוגים" של לקוחות שעוברים אצלי בסטודיו. החלוקה הקטגורית לא ממש חיונית כשמדובר בצילומי עירום כיוון שכולם מחפשים את אותו "וואו"… אותו אימפקט עוצמתי שיהיה לצילומים, ואותה חוויה חיובית ומרגשת, הן של הצילומים והן של האנשים שיזכו לראות את התמונות שיצאו. ובכל זאת הפעם אני רוצה להתעכב על קטגוריה אחת של לקוחות… נקרא לה "אנשי היומולדת".

יקירי, זה בשבילך…

מגיעות אליי לסטודיו אקספוז הרבה נשים

. מדהימות יש לאמר, כיוון שכל אחת בדרכה מצליחה לקחת את הרעיון הזה של "לשבור את השגרה", למהול בו קצת מ"אלמנט ההפתעה" ולערבב פנימה קורטוב של יצירתיות. אני מופתע מכמות הרעיונות היצירתיים שיש לאנשים (בעיקר נשים, חייב להודות) שמשאירים אותי מופתע כל פעם מחדש. אם חשבתם שאחרי סשן צילום עירום נותר רק דיסק שמחביאים בתחתיתה של איזו מגירה בארון הבגדים במקום לא נגיש – טעיתם. אני יכול להעיד על הרבה בעלים מאושרים שקיבלו מתנות מסוגים שונים מנשותיהם, אם זה באופן מקוון, או בהדפסה, או בגאדג'טים כאלה ואחרים. השמים הם הגבול, והעירום הרי פורץ את הגבולות…

אהובתי, בואי נשבור את השיגרה…

הם מגיעים בזוג… קצת נרגשים, הוא מחייך, היא מסמיקה ומופתעת, או שכבר יודעת אבל עדיין עם חיוך כזה של "אני לא מאמינה שאני מצטלמת בסטודיו לצילום עירום". הוא כבר היה איתי בקשר דרך האתר ואח"כ בטלפון, שאל את כל השאלות המתבקשות, קיבל את התשובות, עכשיו הם כאן. בשעתיים – שלוש הקרובות תהפוך ההתרגשות הזו לתמונות ממשיות, והמבוכה תתמוסס כשגוף יצמד לגוף. יש משהו ממש יפה באינטראקציה בין בני זוג שנוסכים זה בזו ביטחון. לפעמים מגיעים לסשן צילומים לא מאותו מקום, לא מאותה רמת מוכנות (למשל כשהגבר מפתיע את אהובתו), אבל בדרך כלל התמונות הראשונות שמופיעות על המסך, ובעיקר המגע והקירבה של בן הזוג עושים את שלהם וכשהוא מחבק אותה, החיוך הזה שיש לה על הפנים הוא הדבר האמיתי, ואותו אני מחפש לצלם. משם הכל כבר זורם, והתמונות מדברות בעד עצמן.

יומולדת יש רק פעם בשנה?

שמתי לב לאחרונה למגמה מעניינת. רווקים ורווקות מגיעים אליי לצילומי עירום ללא קשר לאירוע כלשהו כגון יום הולדת. הם פשוט רוצים, אז הם באים. לפעמים היא מספרת לי ש"תמיד רציתי להצטלם בעירום אבל לא היתה לי ההזדמנות" ולפעמים הוא מספר לי שראה צילומים אצל חבר או חברה, נדלק והחליט ספונטנית שגם הוא רוצה. כך או כך, שמתי לב שאצל הנשואים המצב שונה… פחות ספונטניות, יותר היצמדות לאירועים כרונולוגיים כגון יום הולדת או יום נישואין. מצד אחד זו תופעה מבורכת, אנשים שלא מסתפקים בזר פרחים או השקת כוסית לחיים, ומחליטים לשבור את השיגרה ולעשות משהו ממש מיוחד. מצד שני, מדוע אנחנו נזכרים לצאת מהשיגרה רק ביומולדת? האם אנו דואגים לעשות זאת גם בשאר חודשי השנה? האם אנחנו זוכרים להשקיע בבן או בת הזוג גם "סתם כך" בלי סיבה מיוחדת ובלי מאורע חשוב לציון? אני לא רומז שצריך לקפוץ לסטודיו אקספוז כל חודש, אבל אני בהחלט מעלה פה נקודה למחשבה. הזוגיות היא דבר שמבוסס על הרבה רוטינות, שגרה, יציבות. גידול הילדים, לוחות זמנים צפופים המורכבים מקריירה, חוגים, חברים… מעט מאוד משבצות זמן פנויות לתחזוקת הזוגיות. יומן פתוח… פגישות נרשמות. מתי פעם אחרונה פתחתם יומן ורשמתם יציאה למסעדה או לסרט יחד?

אז כן, יומולדת יש רק פעם בשנה

וכשיגיע יום ההולדת או יום הנישואין אתם ממש מוזמנים לצאת מהשגרה בסטודיו אקספוז. וכן, אני אקבל אתכם באותה שמחה גם סתם באמצע השנה. אבל אם תוך כדי הקריאה אתם קולטים שבחודשיים האחרונים בכלל לא הספקתם לבלות קצת זמן יחד, לבד, בלי הילדים, בלי העבודה… תפתחו יומן, תמצאו תאריך השבוע, ותצאו. כי יש 364 ימים נוספים בשנה וכל יום נחשב!