קטגוריות
בלוג

רגליים – פוסט שדרכו עליו

בואו נדבר על רגליים. שמעתם פעם על פוט-פטיש? אני מניח שהרבה שמעו. אני לא סגור לגמרי על העניין, האם מי שיש לו פטיש רגליים אוהב את כל הרגל או את כף הרגל? ואולי אלה שני סוגים שונים של פטישים שכל אחד מהם מתקיים בכבוד לצד השני? זה אולי משהו שנתעכב עליו בפעם אחרת, או אם למישהו מהקוראים יש הארות על הנושא, אז בכיף – בתגובות. בכל אופן, כצלם שמצלם עירום וגם פטיש לנגזרותיו השונות, אני מגלה כל פעם מחדש את העוצמה שיש בזוג רגליים נשיות. הן יכולות להיות ארוכות, או קצרות, בהירות או כהות, חשופות או נעולות במגפי עור…

יש המון וריאציות, ועוד לא אמרנו מילה על תחתונים סקסיים וחצאיות מיני להשלמת התמונה. אז הנה אוסף קטן של רגליים, לחובבי הז'אנר או סתם לסקרנים…

שימו לב בתמונה הראשונה לדמות הנוספת ולליטוף הרגל (

הנה עוד תמונה, הפעם ממש בדואט, שני זוגות רגליים, ואפילו לא בעירום (החזר כספי למאוכזבים אצל קלרה בהנהלת חשבונות. היא בחופשת לידה מוארכת)

ומה עם צילום מאחור? גם זו תנוחה שיכולה להיות עוצמתית. הזוית הנמוכה מדגישה את הרגליים, וחדי העין בטח כבר הבחינו שמרבית תמונות הרגליים מצולמות מגובה הרצפה כמעט.

 

הדוגמנית (אנונימית) נשענת על הקיר, זוית הצילום נמוכה.

ועם מה נסיים את הפוסט? אם כבר דיברנו על גובה הרצפה אז בבקשה, בהקדשה לפטישיסטים.
הבחירה היתה קשה, אז נראה לי שעוד נחזור לנושא הזה.

זו ההזדמנות להזכיר לכם שאפשר ורצוי להגיב ולהרשם לעדכונים של הבלוג.

יש לכם הערות? הארות? הצעות או בקשות? שילחו לי מייל, או צרו קשר בפייסבוק

קטגוריות
בלוג

על התמסרות וצילומי עירום – מיניות ואמנות

היום נדבר על נושא רגיש. לפעמים שואלים אותי שאלות כגון: איך אתה מצלם אישה בעירום ונותר אדיש? איך אישה מוכנה לחשוף עצמה בפני גבר זר?
לתפיסתי, קיים עיוות בשתי השאלות הללו, ומאחוריהן הרבה דעות קדומות אך גם סקרנות בריאה. החלטתי לכתוב על זה בגילוי דעת ולנסות להאיר קצת את הנושא. בחרתי לעסוק בדוגמא הקלאסית של גבר המצלם אישה, בעיקר משום שמרבית לקוחותיי הן… נשים.
נתחיל בכך שלדעתי מי שמצלם עירום לא יכול להישאר אדישRead More , לכל הפחות כפי שאמן אחר שעובד על יצירת אמנות כלשהי משקיע בעניין מידה זו או אחרת של התלהבות ותשוקה. כגבר, כאשר אישה עירומה ניצבת מולי בסטודיו אני לא אדיש לסיטואציה, גם אם מורגל בה. יש בסיטואציה הזו עוצמה ואנרגיות שצריך להבין ולתעל נכון כדי שהסשן יהיה מוצלח ותושג המטרה שהיא כמובן: צילומי עירום טובים.
אני כבר רגיל לכך שאישה מתחילה את הסשן מהוססת מעט, וצוברת ביטחון תוך כדי ההתקדמות של הסשן. כששאלתי פעם מצולמת שלי מה עזר לה לצבור ביטחון על הסט ציפיתי לשמוע שזה היה בזכות הצילומים היפים שלה שהצגתי על המסך מיד אחרי שצולמו, אבל היא השיבה שבראש וראשונה מה שהרגיע אותה ונסך בה ביטחון זו התחושה שאני יודע מה שאני עושה ושהיה לה כיף לעבוד איתי. "רק כשבטחתי בך באופן מלא יכולתי לשחרר את עצמי ולהרגיש נוח לגמרי עם העירום. זה סוג של התמסרות. ההבדל הוא שאני לא מתמסרת לגבר אלא לאמן שבך". אהבתי את ההסבר שלה וחשבתי לעצמי שזה מעניין איך שמונח כמו התמסרות או יחסי גבר ואישה יכול להילקח מהקשרו הקלאסי – המיני, ולעבור הסבה לתהליך היצירה האמנותית.
כמה ימים לאחר מכן מצאתי עצמי משוחח עם כמה אנשים על צילומי עירום, כשבמהלך השיחה עלתה השאלה השניה שהצגתי – איך אישה מוכנה לחשוף את עצמה בעירום בפני גבר זר? אחד הנוכחים שלף במהירות הסבר לכאורה הגיוני: "כמו שאישה מתפשטת בטבעיות אצל הרופא כי הוא רופא, כך היא מתפשטת כשהיא באה לסטודיו לצילומי עירום, היגיון פשוט". באותו רגע נזכרתי בשיחה עם המצולמת והבנתי שהבחור טועה. לא הכל מבוסס על הגיון קר. למעשה, כשאישה בוחרת להצטלם בעירום הסיטואציה שונה לחלוטין מביקור אצל הרופא. אצל הרופא מבקרים "כי צריך", ולסטודיו מגיעים "כי רוצים". אצל הרופא מדובר בסיטואציה קורקטית, יבשה ובמידה מסוימת אפילו מנוכרת, בעוד שבסטודיו כפי שהמחישה לי כמה ימים קודם לכן המצולמת שלי הסיטואציה נעה על הקו המרתק שבין מעשה חיזור ומעשה אמנות. התפקיד של הצלם הניצב מול מודל עירום הוא לפענח את ה"סטייט אוף מיינד" הנכון למודל, את האנרגיות האצורות בו/בה ולהפוך אותם לתמונה. ככל שהצלם והמצולמת מבינים את הצופן הזה ופועלים לפיו, כך היצירה המוגמרת לובשת צורה ואופי והופכת מ"עוד צילום" ל "וואו".
צילום עירום בסטודיו אקספוז - מודליסטית: שירי

קטגוריות
בלוג

שמירה על הפרטיות בסטודיו אקספוז

צילומי עירום בכלל וצילומים נועזים וסקסיים בפרט דורשים טיפול מיוחד על מנת להגן על פרטיות המצולמים. טיפול ושמירה לא זהירים בתמונות יכולים להגדיל את הסיכון לדליפת תמונות דיסקרטיות והגעתן למקומות לא רצויים. אם אתם מעוניינים להתעמק קצת יותר במה שיש לסטודיו אקספוז להציע בקשר לאבטחת המידע היקר שלכם – תמשיכו לקרוא. אם אתם מעדיפים את השורה התחתונה והתמציתית: בסטודיו אקספוז הפרטיות שלכם נשמרת ואתם בידיים טובות.

שלב ראשון בפרטיות – הצילומים

סשן צילומים בסטודיו אקספוז הוא פרטי ודיסקרטי. אין בסטודיו תנועת לקוחות או צוות מיותר במהלך הצילומים. מרגע שנכנסתם ועד צאתכם העבודה היא נטו עם הצלם. לנוחותכם יש במקום גם חדר התארגנות פרטי, שרותים, מטבחון ופינת אירוח. השהיה במקום פרטית, שקטה ונעימה.

שלב שני בפרטיות – הטיפול בקבצי התמונות

כל התמונות שצולמו במהלך הסשן מועתקות לדיסק שתקבלו מיד עם תום הצילומים. לאחר ההעתקה כרטיס הזיכרון של המצלמה מפורמט ועובר שימוש מחדש שדורס את החומר הישן ומונע אפשרות שחזור של התמונות שלכם. חשוב שתדעו שבשלב הזה אם איבדתם את התמונות שבידיכם לא ניתן לשחזר חומרים מהסשן ואין גיבוי לתמונות למעט אם בחרתם לאשר שמירת עותק מהתמונות בסטודיו, שמתבצע על דיסק מוצפן ומנותק מהרשת. באחריותכם לדאוג לשמירת הקבצים שקיבלתם. חשוב שתדאגו לשמירת דיסק התמונות במקום פרטי ולא נגיש. אני ממליץ על הגנה בהצפנה (שניתן להפעיל דרך מערכת ההפעלה של המחשב האישי) וכך גם אם הדיסק נופל לידיים זרות לא ניתן לעשות בו שימוש.

שלב שלישי – למעוניינים בדיסקרטיות עוד בזמן הצילומים.

ניתן לבצע את הצילומים באופן ששומר על הפרטיות שלכם עוד בזמן צילום התמונה. לשם כך ניתן לעשות שימוש בשילובים שונים של הטכניקות הבאות:

אור וצל: סגנון העבודה שלי בסטודיו אקספוז מתבסס על תאורה מאוד מדוייקת ודרמטית. לשם כך האור מגיע מזויות לא בהכרח שגרתיות. כך ניתן גם להשיג הצללה במקומות הרצויים, כולל פנים…

תנוחה: התנוחה בה נמצאים המצולמים יכולה לתרום לפרטיות. ישנם מצולמים שמעדיפים צילומי גוף ללא פנים. שיער פזור למשל מסתיר פנים באופן טבעי…

קלוז-אפים וקיטוע: תקריבים של איברי גוף וצילומים בקומפוזיציה שמשאירה את הפנים מחוץ לתמונה מאפשרים לחשוף רק מה שרוצים… זה מקובל במיוחד בקרב הזוגות הנועזים…

פאה/כובע/ מסיכות

והדרך הכי בטוחה לשמור על הפרטיות

אם אתם עדיין לא רגועים על אף כל הצעדים שפורטו לעיל הנה דרך מאוד פשוטה שתשאיר את כל השליטה בידיים שלכם: ניתן להגיע לסשן עם כרטיס זיכרון שלכם (יש לוודא מראש פרטים טכניים, לא כל כרטיס מתאים למצלמה של הסטודיו) וכך בסיום הסשן הכרטיס יוצא מהמצלמה היישר לידיכם, ללא כל תהליך העברת קבצים להתקן חיצוני.

תהנו, תצטלמו, תתרגשו ו… תהיו רגועים, בסטודיו אקספוז אתם מוגנים.

קטגוריות
בלוג

מאחורי הקלעים – נטלי בסטודיו אקספוז

הבטחתי לתת לכם הצצה אל מאחורי הקלעים של סטודיו אקספוז. הנה הזדמנות ראשונה…זהו סשן צילומי עירום וביגוד פטיש עם נטלי רוסו, והדלת פתוחה כל הזמן. נטלי הרגישה איתי בנוח מהרגע הראשון, ואני חילקתי את הזמן בחדר ההלבשה בין לעזור לנטלי לבחור פריטים ולהתארגן (תנסו אתם לקשור מחוך עור בעצמכם), לבין צילום ותיעוד של כל הסיטואציה. בין לבין שולבו הפסקות סיגריה (אני לא מעשן), בירה (שנינו אוהבים) וסתם קשקושים וצחוקים. איזה כיף…

התמונות כאן לא יציגו עירום, מכיוון שאת הבגדים הסירה נטלי על הסט (והצצה לסט הזה חלקכם כבר ראיתם באתר של סטודיו אקספוז או בפייסבוק). בחדר ההלבשה התמקדנו בהלבשה תחתונה והארסנל המרשים של בגדי עור–גרביונים-מיני ועוד מלאנתלפים פריטים מדהימים שיש לנטלי במלתחה האישית.
אז הנה … מתחילים עם … גרביונים!
טאצ' אפ איפור, וזו ההזדמנות לפרגן לנטלי הכישרונית שבנוסף לדיגמון עושה גם איפור וקוסמטיקה.
ועוד תמונה מהאיפור… עבכדם הנאמן מצלם דרך המראה וזוכה לחמש דקות התהילה…
בין הצילומים הפסקת סיגריה וגם בירה. אני לא מעשן כלל, נטלי מעשנת מעט, אבל הפסקת סיגריה זה תמיד כיף
ואחרי הסיגריה… בירה בסטודיו אקספוז. יאממי…

טוב, אז מה נלבש עכשיו? אולי את הסט הכסוף המדהים הזה? או שלא… מתלבטים… איכשהו בסטודיו אקספוז זה בדרך כלל נגמר בלי בגדים וזהו

חגורה ותחתון. נכון הולך טוב ביחד?
ועוד משהו יפה לסיום. ועוד סשן שכולו חוויה הסתיים. תמונות נוספות – בהמשך…
אני מנצל את ההזדמנות להודות לכל המפרגנים והמתעניינים. מחמם את הלב לשמוע שראיתם ואהבתם את הצילומים. תמשיכו לעדכן אותי בפייסבוק או במיייל ובהודעות פרטיות. ואם קיבלתם חשק לסשן צילומים פרטי – דברו איתי!

קטגוריות
בלוג

רגליים – פוסט שדרכו עליו

בואו נדבר על רגליים. שמעתם פעם על פוט-פטיש? אני מניח שהרבה שמעו. אני לא סגור לגמרי על העניין, האם מי שיש לו פטיש רגליים אוהב את כל הרגל או את כף הרגל? ואולי אלה שני סוגים שונים של פטישים שכל אחד מהם מתקיים בכבוד לצד השני? זה אולי משהו שנתעכב עליו בפעם אחרת, או אם למישהו מהקוראים יש הארות על הנושא, אז בכיף – בתגובות. בכל אופן, כצלם שמצלם עירום וגם פטיש לנגזרותיו השונות, אני מגלה כל פעם מחדש את העוצמה שיש בזוג רגליים נשיות. הן יכולות להיות ארוכות, או קצרות, בהירות או כהות, חשופות או נעולות במגפי עור…

Read More יש המון וריאציות, ועוד לא אמרנו מילה על תחתונים סקסיים וחצאיות מיני להשלמת התמונה. אז הנה אוסף קטן של רגליים, לחובבי הז'אנר או סתם לסקרנים…

שימו לב בתמונה הראשונה לדמות הנוספת ולליטוף הרגל (רגליים - צילום עירום בסטודיו אקספוז

הנה עוד תמונה, הפעם ממש בדואט, שני זוגות רגליים, ואפילו לא בעירום (החזר כספי למאוכזבים אצל קלרה בהנהלת חשבונות. היא בחופשת לידה מוארכת)

דואט רגליים - צילום בסטודיו אקספוז

ומה עם צילום מאחור? גם זו תנוחה שיכולה להיות עוצמתית. הזוית הנמוכה מדגישה את הרגליים, וחדי העין בטח כבר הבחינו שמרבית תמונות הרגליים מצולמות מגובה הרצפה כמעט.

צילום עירום מאחור - סטודיו אקספוז לצילום עירום

הדוגמנית (אנונימית) נשענת על הקיר, זוית הצילום נמוכה.

ועם מה נסיים את הפוסט? אם כבר דיברנו על גובה הרצפה אז בבקשה, בהקדשה לפטישיסטים.
מלכה. צילום בסטודיו אקספוז

הבחירה היתה קשה, אז נראה לי שעוד נחזור לנושא הזה.

זו ההזדמנות להזכיר לכם שאפשר ורצוי להגיב ולהרשם לעדכונים של הבלוג.

יש לכם הערות? הארות? הצעות או בקשות? שילחו לי מייל, או צרו קשר בפייסבוק

 

קטגוריות
בלוג

ספנסר טוניק יבוא לישראל?

אתמול פורסם שהצלם ספנסר טוניק (שהתפרסם בהקשר לצילומי העירום ההמוניים שהפיק ברחבי העולם) עתיד להגיע לישראל באפריל על מנת לתכנן צילום עירום המוני בארצנו. הדבר היכה גלים כצפוי, אולם אני אישית פיספסתי את הידיעה הזו עד שאתמול בערב נחתה אצלי בפייסבוק הזמנה להצטרף לקבוצה בפייסבוק שהוקמה על מנת לקדם את הבאתו של טוניק לארץ.Read Moreספנסר טוניק עושה אמנות. המתנגדים יטענו שהוא עושה פורנוגרפיה. לו היה מדובר בצילום קבוצתי המוני שאינו כולל עירום לבטח היו רבים מהמתנגדים מביטים בעין יפה על הפרוייקט ורואים את היופי שבו, אולם ברגע שבו הושלו הבגדים נהיה הפרוייקט באופן מיידי למוקצה מחמת מיאוס.
איכשהו העירום עדיין נתפס בקרב קהלים רבים בישראל כמאיים, פסול, קנטרני ופוגע. ישנן המון מדינות בעולם בהן למדו מזמן להתייחס לעירום בשלוות הנפש הראויה, ולמצוא את הדרך הנאותה לתת למעוניינים בכך אפשרות להתפשט. בין אם זה בחוף הים, ובין אם בלקיחת חלק ביצירת אמנות בכיכר העיר (ומה יכול להיות יותר "כיכר העיר" מרחבת בית האופרה באוסטרליה…).
קיימת בורות רבה – בעיקר בקרב אותם קהלים אובר-שמרנים – בקשר ליכולת להציג עירום כדבר אסטתי, יפה, ואפילו אמנותי. נוח לאותם קהלים לקטלג עירום כפורנוגרפי בהכרח, ובכך לדחוק אותו בכל כוחם הקהילתי אל השוליים.
אני אדם ליברל אולם אינני קיצוני. אני דוגל בחופש הפרט אולם אני מבין את הצורך בפשרה ובעיקר בהתחשבות ברגשותיו של הזולת. אלא שאותה התחשבות בזולת, נוח לאנשים מסויימים לפרשה באופן מעוות. אותם אנשים ידרשו למנוע כליל כל התארגנות לצילום עירום קבוצתי של טוניק, ובאופן כללי יתנגדו באופן עקבי למתן חופש לליברלים לחיות את חייהם כרצונם. חיה ותן לחיות הוא בעיניי משפט שראוי לפרש בצורה ברורה, כשהבסיס לפרשנות זו מושתת על התחשבות: עשה כרצונך ותן לי לעשות כרצוני. אני לא אנגב חומוס בפיתה מול בית הכנסת בפסח, אבל אין זה עניינך אם מצאתי לנכון לעשות זאת בפיקניק שקט בחיק הטבע. אני לא אתמוך בצילום עירום המוני ברחבת הכותל, אולם אצפה ממך להכיר בזכותם של אנשים לארגן אירוע שכזה במקום ציבורי חילוני תוך הודעה (נו טוב: "אזהרה") מראש, למען תוכל להימנע מהגעה למקום באותו מועד.
התגובות לעניין טוניק מעניינות ומגוונות לכשעצמן. מצד אחד זרועותיה הפתוחות של תל אביב הליברלית שלא הכזיבה והציעה לארח את הפרוייקט ומן העבר השני התנגדות נחרצת שמגיעה דוקא מים המלח (ע"ע תגובתו של ראש מועצת תמר). מצאתי את עצמי תוהה כיצד התגובות הללו מאתגרות ב"הפוך על הפוך" את עניין ההתחשבות בזולת. תל אביב מחבקת את המיזם, אבל אין כמעט דרך להפיק את הצילום המדובר בתל אביב מבלי לחשוף לפחות מספר שמרנים לעירום הציבורי הכל כך מקומם אותם, ומנגד ים המלח יכול להיות אתר מדהים לצילום עוצמתי שכזה, אתר אליו יגיעו באותו יום רק המעוניינים לקחת חלק בפרוייקט, דוקא משם מגיעה ההתנגדות, כי מה יגידו חס וחלילה בסימטאות מאה שערים ובמסדרונות הכנסת על תמיכתו של ראש המועצה בדבר כה "מתועב"?
לא כתבתי את הפוסט כדי להטיף לאנשים להתפשט, ובכלל העירום הוא כאן ענין משני בעיניי. אני רוצה לראות את ישראל כמדינה ליברלית וחופשית יותר, בה מתקיימת התחשבות בין המגזרים השונים, תוך הבנה שההתחשבות אינה מקנה זכות למניעת חופש הפרט. לא רק בישראל ישנם שמרנים ודתיים, הם קיימים גם במדינות אירופה הנוצריות ובמקומות נוספים בגלובוס, ובכל זאת באותן מדינות ספנסר טוניק מתקבל כאורח רצוי. כנראה שבאותם מקומות אנשים למדו לקחת את הדברים יותר בקלות ולא לסבך פוליטיקה וממסד בכל מימד ציבורי. קצת יותר סבלנות וסובלנות והחיים יהיו יפים יותר לכולנו…

הפרוייקט של ספנסר טוניק מעניין אתכם? כנסו לאתר "ספנסר טוניק ישראל" ולקבוצה שלהם בפייסבוק. אני מפרגן.

קטגוריות
בלוג

מכתב תודה מעמנואל – סטודיו אקספוז

" לרון היקר מסטודיו אקספוז

הגעתי לסטודיו שלך דווקא בגיל 40.

לא מתוך סקרנות, הססנות או התמודדות עם תקופה בחיים, אלא דוקא מתוך שלימות הגוף ואהבה גדולה למה שהפכתי להיות. למדתי שהחיים מפתיעים ולוקחים אותנו לעיתים למקומות שלא חשבנו שנגיע אליהם, אך חשוב יותר מכל , במירוץ החיים המטורף הזה , לדעת לעצור בצד ולהריח את הפרחים…
להצטלם תמיד היה חלום עבורי. אני שמחה שבחרתי לממש את החלום דוקא בגיל שמסמל את שיא הבשלות הנשית, דוקא לאחר לידות וסימנים שהותירו בי החיים. עברתי תקופות לא פשוטות בחיי, שהן אלה שחישלו אותי ולימדו אותי בכל פעם מחדש כמה כח טמון בי. את המתנה הזו החלטתי להעניק לעצמי מתוך אהבה וגאווה על כל מה שהשגתי עד היום.
אני רוצה להודות לך על האוירה הנעימה ועל הסבלנות המדהימה שגילית במהלך הצילומים בשאיפה להנציח את הרגע. תודה על שהתעקשת על הפרטים הקטנים הכל כך חשובים ועל שהפכת את חווית הצילום למעצימה ומרגשת עבורי. מי היה מאמין שבסטודיו כזה קומפקטי יכולות לצאת תוצאות כאלה מדהימות!! תמיד הייתי מאחורי המצלמה ורק עכשיו גיליתי שהכיף האמיתי נמצא במרכז הבמה- תודה על שנתת לי להרגיש כוכבת ליום אחד! התמונות יצאו מדהימות, אני נפעמת מהן בכל פעם מחדש!!תודה תודה תודה!!

ולכל הנשים באשר הן: הגשימו את החלומות שלכן וזכרו שהכח האמיתי הוא בידיים שלכן!

עמנואל (שם בדוי) "

קטגוריות
בלוג

פוסט מוסיקלי אקספוזיטיבי

אחד המרכיבים החשובים של סשן צילומים בכלל וצילומי עירום בפרט הוא האוירה בסטודיו. זה דבר שמורכב מאלמנטים רבים שמשתלבים יחד. אחד החשובים שבמרכיבים הללו הוא המוסיקה. המוסיקה בסטודיו אקספוז נבחרה כך שתשרה אוירה של רוגע, אינטימיות ומסתורין, ויחד עם זאת אני משתדל לשלב קטעים עם קצב, לעתים מתון ולעתים ממש רקיד. לא תמצאו אצלי בסטודיו את ג'ו קוקר שר את השיר הטחון עד דק you can leave your hat on, אבל תוכלו לקבל נגיעות של קצב לטיני, יצירות קלאסיות והרבה הרבה צ'יל אאוט ודומיו.

אז הנה כאן רשימה של כמה קטעים מומלצים לצילום עירום. יש לכם המלצות לקטעים רלוונטיים שמכניסים אתכם לאוירה המתאימה? אתם מוזמנים להוסיף בתגובות!

Read More

נתחיל את הרשימה עם תומס ניומן בקטע any other name. קטע שקט, רוחני, דרמטי. מתערבל נהדר בחלל הסטודיו בלי להציק אבל עם נוכחות מאוד מורגשת.

הנה עוד קטע אינסטרומנטלי שיושב טוב על הנושא, אבל הפעם קטע יותר קצבי, משדר יותר אקשן ועושה חשק לזוז…

מקצבים לטיניים עובדים נהדר עם עירום, חושניות והאוירה של סטודיו אקספוז. who needs forever של אסטרוד גילברטו בגירסת רמיקס. זו ההזדמנות לציין שמרבית הקטעים המתנגנים בסטודיו הם גירסאות שונות ומשונות שלא תמיד מזכירות את היצירה המקורית. עד לפני כמה שנים תכליתו של כל רמיקס מצוי היתה בהכרח – רחבת הריקודים במועדון. כיום לשמחתי ישנם "בישולים" פנטסטיים שמצליחים להכניס אוירה חדשה לגמרי ליצירות משעממות.

מוסיקה קלאסית מתחברת מצויין לסטודיו ולצילומי עירום. העולם של המוסיקה הקלאסית כל כך רחב שאני הולך בו לאיבוד ולכן אם מישהו מהמומחים בתחום קורא את הפוסט הזה אשמח להפניות ליצירות רבות נוספות. בכל פעם שאני נתקל ביצירה קלאסית ב"מוד" המתאים אני מגלה שפשוט אין דבר יפה יותר. לא הצ'יל אאוט המניע, לא הג'ז האפלולי, כלום. קלאסי במיטבו מסוגל לקחת את הבנאדם לכל "סטייט אוף מיינד" וכן, לצילומי עירום צריך סטייט אוף מיינד…
הנה קטע קלאסי מאוד יפה ומיוחד שאני אוהב: Adagio for strings של סמואל ברבר. כשהוא בא בשלבים מתקדמים של הסשן זו כמעט מדיטציה. הגוף והמוסיקה מדברים יחד ואני מתעד…

אסיים את הפוסט בקטע לטיני נוסף, קצבי, בולט אבל לא "חופר" מדי. papaver orientale של ג'רדין בוטניקו (הגינה הבוטנית? אולי זו מוסיקה לצמחים שיגדלו מהר יותר…)

זהו, עכשיו תורכם, תנו בהמלצות!
זו ההזדמנות גם להפנות אתכם לדף של סטודיו אקספוז בפייסבוק. כנסו לקישור, תנו ב Like ותהיו חברים Smile

קטגוריות
בלוג

I like Nellie

נלי (שם בדוי) התקשרה אליי אחה"צ אחד, נשמעה עניינית, עדינה, נחמדה בסך הכל. התעניינה לגבי צילומי עירום בסטודיו. הסברתי לה כמה דקות על הסשן, שאלה שתיים שלוש שאלות, עניתי, סגרנו ליומיים לאחר מכן. כשהגיעה לסטודיו נולד השם הבדוי נלי. פשוט הזכירה לי את נלי מהסדרה המיתולוגית בית קטן בערבה. מי שהעביר את ילדותו באייטיז מכיר. בלונדה יפה עם עיניים כחולות עמוקות שהיתה קצת (מאוד) מרושעת. אז נלי שהגיעה להצטלם דוקא עושה רושם של בחורה חמודה מאוד אבל פשוט מזכירה לי את אותה נלי אולסון.
מה תשתי?
נס זה מצויין, תודה.
סוכר? (מהמטבחון)
כפית אחת. (מחדר ההלבשה)
ברקע הטלפון שלה מצרצר. דקה שקט, בינתיים הבאתי לה את הקפה. מחייכת אליי ומקשיבה לטלפון. לבסוף אומרת: תגידי לה שכדאי לה לעשות את זה בדרך שלי. קליק. ניתוק.

עוברים לחדר הצילומים. מתחילים.
אני מסביר קצת, מדריך, נלי מקשיבה. אני רגיל שבתחילת הסשן המצולמים מהוססים מעט… לוקח כמה דקות לצבור ביטחון. אחרי כמה תמונות מוצלחות על המסך זה משתחרר.
כיסא בר, סט ראשון… קליק. התמונה הראשונה על המסך ואנחנו מביטים בה על המסך הגדול. צירצור הטלפון שלה שוב….
סליחה, אני צריכה לענות…
בבקשה.
שוב מקשיבה בשקט. נראית לי בנאדם בקונטרול, מחושבת כזו, אולי חשובה.
הפעם היא מהירה יותר להגיב, שקט אבל תקיף: תגידי לה שהיא מפוטרת. כן, בדיוק ככה. תני לי את שגיא. את-ש-גיא.
שוב שקט… ממתינה על הקו. יושבת על כיסא בר בסטודיו, שלושה פלאשים מכוונים עליה, מסביב הכל שחור. עירומה, כמו מלכה בהצגת תיאטרון, מגרשת מעל הבמה את אחת הנתינים.
מורידה רגל אחת מהכיסא, יושבת על הקצה, רגל שניה מכופפת, נונשלנט. יד אחת בטלפון, השניה במפתח הלב, ממששת תליון שאינו שם.
שגיא עונה לה.
שגיא, פיטרתי את דנה. תשנה את הסיסמה בפייסבוק ובניהול של האתר. תדאג שלא יהיו לה הרשאות לשום דבר.
מנתקת.
אתה יודע מה, אני אעביר לשקט, נראה לי הכי טוב.
אחרי תצוגת התכלית הזו אנחנו חוזרים להתעסק בצילומי עירום. עירום, דרך אגב, זה לפעמים משהו שלובשים. כמו אצל נלי למשל. כי מרגע שהסתיימה סאגת הטלפון הממצה, אולי בעצם עוד לפני כן הבנתי שנלי לא נמצאת פה בסטודיו רק איתי, כל העולם במה, ונלי אוהבת להיות על הבמה הזו. גם כאן.
אני דוחה את השיחה המעניינת על מה שקרה בטלפון להמשך הסשן ובינתיים מתחיל שוב לצלם.
בלי לשים לב עקפנו את שלב ההסתגלות. לתוך הויז'ואל של העירום נוצקה אישיות ואני מוצא את עצמי בוחר זוית צילום שמעצימה את נלי ומדגישה אותה בעמדת האישה העוצמתית, זו שפיטרה לפני רגע מישהי בהינד עפעף, כשהיא נמצאת בסשן צילומי עירום בסטודיו. מכאן והלאה אנחנו ממשיכים ומשחקים עם הקונספט והאינטרפטציה של נלי אבל העוגן נמצא שם כל הזמן. קלטתי אותך נלי… את לא בנאדם רע, תחושת הבטן שלי שאת דוקא בנאדם טוב, אבל את מכורה לכח. ואת מודעת לזה, וזה בסדר גמור מבחינתך…
אני כבר מבין שנלי כנראה לא כזו תמימה ועדינה כמו שתחילה התרשמתי, ואולי זו נלי מבית קטן בערבה שלא היתה מרשעת כמו שחשבתי "אפטר אול". לך תדע.

מסיימים לצלם. עוברים שוב על התמונות במחשב, יצא יופי. צורב לה דיסק, בינתיים מדברים.
נלי, במה את עובדת?
בפירסום, תחום האינטרנט. רשתות חברתיות וכאלה…
יפה, אני מתעניין בזה גם כן. ומה הסיפור עם הטלפון מקודם?
אנחנו עובדים על פרוייקט גדול ללקוח חשוב, משיקים קמפיין בפייסבוק. המעצבת מעצבנת…
ועל מה פיטרת אותה?
זה ישמע לך אולי קצת מגוחך…
תנסי אותי.
בוא נאמר שבהגדרה הארוכה זה קשור לאופן שבו נמקד את הלקוח למסרים שלנו ונניע אותו לפעולה.
ובהגדרה המקוצרת?
לא הסכמנו איפה יהיה כפתור הלייק.

קטגוריות
בלוג

על בשלות גוף וגיל

סול (שם בדוי), אישה בסוף שנות הארבעים הגיעה להצטלם עם סימן שאלה גדול שמרחף לה בראש. איך זה יהיה? איך זה יראה? מה תהיה התגובה כשהתמונות יוצגו על המסך? סימן שאלה, אבל גם רצון לחוות ולהתנסות. בשיחה המקדימה למדתי על סול שהיא בנאדם מאוד פתוח, יצירתי ויצרי. היא עשתה וחוותה הרבה דברים מעניינים ונועזים בחיים שלה, אבל מעולם לא הצטלמה בעירום… אנשים מהסוג של סול מגיעים לסט הצילומים בדרך כלל עם קצב משלהם שנובע מהאישיות התוססת והעוצמה הגלומה בה. המפתח לסשן מוצלח עם סול היה איזון טוב של האנרגיות והקצב בין שנינו. במלים אחרות, סול לא היתה צריכה שאוביל אותה, אלא שאתן לה את ה"במה" להתנועע ולהתמקם כרצונה, וללכוד את התמונות המיוחדות.

Read More ואכן אחרי ההיכרות הקצרה עם הסטודיו ועם הפלאשים וצורת העבודה שלי, וברגע שהכל מסביב הוחשך ורק האורות המכוונים על סול דלקו השתרר מן שקט שהתערבל עם הקליקים של המצלמה והמוסיקה השקטה ברקע. לא היה צורך לדבר, למעשה היה זה מיותר בשלבים הראשונים כיוון שסול היתה בתוך עולם משלה, כשכל כמה הבזקות של הפלאשים היא משנה פוזיציה ומדגמנת בתנוחה אחרת. פעם ראשונה בעירום מול המצלמה, נכון, אבל סול כאילו חיכתה רק להזדמנות וכשזה יצא ממנה, זה יצא הכי טבעי שאפשר, גם אם תזזיתי מעט בשביל צילום מהסוג הזה. סיכמנו שאשאיר את ההתערבות שלי לשלב יותר מאוחר בסשן ובינתיים אתן לסול להתרגל ולהשתחרר קצת יותר .
אחרי ההפסקה הראשונה ברצף הצילומים ישבנו יחד לעבור קצת על מה שצילמתי עד אותו רגע. כבר כתבתי שסול אישה בוגרת, וכמו כל הנשים בגילה הגוף בהכרח עבר עם השנים שינויים ותמורות. לידות והשפעתן הבלתי נמנעת, קילוגרמים שעלו, ירדו, התעמלות… מדהים כמה שהגוף שלנו משתנה וכמה שהוא גם יכול לספר עלינו. אז כשישבנו להביט בתמונות ידעתי שסול תתמודד לראשונה עם הגוף שלה כפי שהוא מופיע בתמונות וזוהי שעת המבחן האמיתית.

 

זוהי הזדמנות להסביר משהו על צילום ואנחנו. התבוננות בתמונה שלנו היא מבחן בלתי מתפשר בהתמודדות עם איך שאנחנו נראים, והסיטואציה שונה משמעותית מהתבוננות בראי. מרבית האנשים לא מפרידים לגמרי בין בבואתם שנשקפת בראי לבין הדמיון. אנחנו לומדים לזהות את עצמנו אבל גם "לתקן" את עצמנו. כשאנחנו מביטים בראי ולא אוהבים משהו אנחנו אוטומטית מנסים לשפר את זה, אם באמצעות התנוחה ואם באמצעות פנטזיות על דיאטה, חדר כושר, ו"חודשיים מעכשיו". התוצאה זהה: אנחנו מטשטשים את דמותנו האמיתית כפי שהיא. לעומת זאת כשאנחנו מציצים בתצלום שלנו התצלום לא יכול להסתובב ולשנות תנוחה, הבטן לא נכנסת גם אם נכווץ אותה, והחזה פשוט נמצא שם באותה תנוחה, אפילו שלא אהבנו אותה. זו ההתמודדות האמיתית שלנו עם עצמנו וגופנו, וזה גם האתגר בצילומי עירום; להצליח להבליט את הקוים האסטתיים של הגוף ולהחמיא למיתאר הטבעי שלו. לכן כשסול הביטה בתמונות ידעתי שכעת היא תיראה את הגוף שלה As Is, כפי שלכדתי אותו במצלמה בעוד היא נעה באופן חופשי ומדגמנת כרצונה. התגובה של סול עתידה לעצב את המשך הסשן ובכלל את החויה שלה מההתנסות בצילומי עירום. סול הגיבה כצפוי לתמונות הפחות טובות ( הערות על הבטן, קפל פה, שם…) ולשמחתי ידעה לעשות את ההפרדה ולהנות מהתמונות המחמיאות יותר.
כשסיימנו לעבור על כל התמונות ראיתי על סול שהיא לגמרי בעניין ושהיא מתחילה לאהוב את המעמד ואת מה שהיא מפיקה מעצמה ומה שאני מצלם. חזרנו לחדר הצילומים והפעם היינו כבר הרבה יותר מסונכרנים. הפעם גם היה מקום למלים ולתקשורת בינינו, והיצירה היתה מבוססת על שיתוף פעולה כשאני מצד המצלמה מכוון מעט ונותן טיפים, וסול חווה את הדוגמנות כמשהו שלם ומתוכנן יותר, בקצב נכון יותר לצילומים.

עם סיום הסשן הורדתי לסול את התמונות לדיסק והספקנו לעבור שוב על כל החומר שצילמנו. היו הרבה תמונות יפות ושנינו היינו מרוצים. נכון, סול לא ילדה בת 20 והגוף מגיב לשינויי הזמן, אבל העוצמה הנשית שלה לא נכנעה לגיל, אולי להיפך. החוויות שאישה זו וגופה צברו עם השנים, כהריונית וכאם, כאישה ובת זוג רק הבשילו אותה והביאו אותה לסשן בנקודת הזמן הנכונה מבחינתה – נקודה בוגרת ובטוחה.
כמה ימים לאחר הסשן של סול אני מקבל הודעה פרטית בפייסבוק. הכותבת היא אישה, לא כתוב הגיל אבל להערכתי סביב גיל 40. היא כותבת לי כך: "ראיתי ואהבתי את התמונות שלך. אם תחשוב פעם לצלם נשים בוגרות שנראות טוב…" חייכתי. פתחתי את התמונות בפרופיל שלה בפייסבוק. חטובה כמו תיכוניסטית, פנים יפות, בגדים צעירים. ברדיו ברקע מישהו דיבר על זמרת או אמנית כלשהי… אני זוכר שקלטתי את המשפט "משתבחת עם הזמן" והנהנתי.
סול בסטודיו אקספוז - צילום עירום של אישה בוגרת