כשאת חצי לבושה
חצי פושטת
חצי עם הגב
וחצי מפלרטטת
חצי מכונסת
חצי מודדת צעדיי
חצי מתכופפת
כשאת מדברת בלי מילים אליי

תחרות Expose Yourselfie הגיעה לסיומה. לפני ההכרזה על התמונות הזוכות קצת פרטים:
התחרות היתה פתוחה להעלאת תמונות במשך כשלושה שבועות, במהלכם הועלו כ 40 תמונות לגלרית התחרות. במשך התקופה הזו נרשמו עשרות אלפי כניסות לדף התחרות, ואלפי הצבעות לתמונות השונות.
זוהי התחרות הראשונה מסוג זה שסטודיו אקספוז מארגן. למדתי הרבה במהלך ימי התחרות וכן קיבלתי המון פידבקים ממכם – המשתתפים בתחרות, המדרגים וגם סקרנים שנחשפו לתחרות דרך הפייסבוק ודרך חברים ואתרים אחרים. רבים שאלו אם יהיו תחרויות נוספות בהמשך, ללא מגבלת ה"סלפי", כלומר צילומים שאינם בהכרח עצמיים. אני שוקל זאת בחיוב לאור ההיענות היפה והעניין הרב שהתחרות ייצרה. כתמיד, אני קשוב לתגובותיכם ורעיונותיכם – דברו איתי.
התחרות היתה צמודה. בימים האחרונים היה "קרב" ראש בראש של לא פחות מחמש תמונות שהתמודדו על שלושת המקומות הראשונים והחליפו ביניהן מקומות מספר פעמים. יתכן שאילו ההצבעה היתה נמשכת עוד מספר ימים התוצאות היו ממשיכות להשתנות כך שגם מי שכמעט נגעו במקום הראשון אך לא זכו בו יכולים להיות גאים ומוחמאים כאילו זכו בתחרות 🙂
וכך מגיעה לסיומה תחרות אקספוז יורסלפי – תחרות ראשונה מסוגה לצילומי עירום עצמיים בסטודיו אקספוז. גלריית התחרות תישאר זמינה באתר וניתן אף לשלוח תמונות נוספות (צילום עירום עצמי בלבד) שאמשיך להעלות לגלריה. אחרי הכל – זה לא רק בשביל התחרות, גם לפי התגובות שלכם למדתי שעצם היצירה (וההצגה ברשת) של תמונת עירום עצמית היתה חויה מעניינת, מלמדת וכן מרגשת וסקסית.
תודה שהשתתפתם 🙂
תחרות צילומי עירום עצמיים – Expose Yourselfie של סטודיו אקספוז בעיצומה. אני מקבל מדי יום תמונות ששלחתם ונהנה מההתרגשות וההשתתפות. חלקכם שיתפתם אותי בהתלבטויות ובנסיונות להוציא תמונה טובה. זה לא קל לצלם עירום, וקשה אפילו יותר לצלם ולדגמן בו זמנית. הנה כמה טיפים ממני, בדרככם לסלפי המושלם 🙂
אתם עוד כאן?? רוצו לצלם 🙂
שלכם, רון
לצפיה בגלריה Expose Yourselfie המכילה צילומי עירום עצמיים של משתתפי/ות התחרות לחצו כאן
שאלה: מה קורה כשמכבים את האור?
תשובה: נדלק החושך…
אני אוהב את הצללים בצילום. אני חושב שבזכותם יש לאור הרבה יותר מקום להתבטא בו. כשהצללים נעדרים מן התמונה הכל גלוי, האור נוטה להיות שטוח ועולם שלם של אנטומיה קסומה של הגוף העירום נעלם ומתגהץ.
לפעמים אפשר באמצעות מעט מאוד אור להראות הרבה. כך בתמונה הבאה.
אולי זה לא מקרי שסטודיו אקספוז נמצא במרתף. אולי צריך לרדת למעמקים כדי להצליח להתחבר למקומות הכמוסים והנסתרים בדרך כלל שלנו. אולי צריך את ההגנה הזו, הסביבה המנותקת מהחוץ, זו שמאפשרת לפרוש כנפיים ולעוף, גם אם זה מתחת לאדמה, כמה מטרים מתחת לרחוב הפועם שבחוץ, וכאילו מרחק של ארצות שלמות…
שעה מטורפת. מאוחרת. הזויה לגמרי.
היא שותה משקה שהביאו איתם, משהו שמיוחד רק לה. אני כבר מכיר את הדרינק שלה כי הם היו אצלי כבר. מתרגשת. מרוגשת…
הוא יושב על הספה בירכתי חדר הצילומים, מביט בה באהבה המיוחדת שלו, זו שאינה חונקת, זו שמעריצה, שולח לה חיזוק ומסר – תהני, תעופי גבוה. היא מדגמנת ברטט קל, כמעט בלתי נראה אבל אני מרגיש את הריגוש שאוחז בה.
הם כל כך עדינים ויפים, כאילו נמסים אל תוך הלילה בקלילות כזו, בתשוקה.
עכשיו הוא איתה על הסט, בכלל לא תיכנן להצטלם אבל היא לא מוותרת לו, ולמה שהוא יסרב?
קליקים של מצלמה, מוסיקה מתגברת, נחלשת, נמזגת לתוך נשימה. נשימות.
למחרת אני מקבל מייל: "אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שהגעתי לריגוש כזה. אין ספק שהערב הזה יככב לנו במחשבות עוד הרבה זמן."
למייל מצורפת תמונה. ועוד הערה מקסימה בעיניי:
"צירפנו למייל תמונה שנשמח שתעלה לאתר… נכנס לראות (זה מוסיף מאוד לריגוש!) :)"
אז הנה היא. הנה את 🙂
כבר כתבתי כמה פוסטים על המדיניות השמרנית של פייסבוק בכל הנוגע להעלאת והצגת תכנים הכוללים עירום. פייסבוק הנהיגו קו שמרני שמטרתו לדבריהם למנוע מילדים להיחשף לחומרים שאינם מתאימים לגילם, ובכלל, להגן על אנשים שמוצאים תכנים כגון צילומים הכוללים עירום פוגעניים. נשמע קצת מתחסד, במיוחד כשפייסבוק מאשרים באותה נשימה הצגת תמונות פרובוקטיביות הרבה יותר מתמונות עירום אמנותי, ובלבד שיהיו כמה פיסות בד במקומות הנכונים (פטמות ואיברי מין).
כעת הגדילו בפייסבוק לעשות והם מאפשרים להציג אצלם אפילו סרטוני וידאו המתעדים הוצאה להורג בעריפת ראשים, לא פחות. קראו על כך עוד כאן. לדבריהם, הצגת תכנים מסוג זה תותר כל עוד הם יוצגו בקונטקסט שלילי המגנה אותם ומעלה את הנושא על סדר היום.
אפשר להתווכח על כך, כי אם פייסבוק החליטו לתרום במשהו לבטחונם של אנשים במדינות המאפשרות לזוועות כאלה להתרחש, הרי שהדבר ראוי לפחות למחשבה נוספת ולא לשלילה ולגינוי על הסף. יחד עם זאת, פייסבוק מציבים את עצמם (שוב) בתפקיד השופט, שלא לומר האלהים, כשהם מתיימרים לקבוע עבורנו את האג'נדה, להגן עלינו כשצריך, ולחשוף אותנו לזוועות כשלדעתם זה משרת לכאורה את טובת אוכלוסיית העולם. כשפייסבוק מוכנים להכיל סרטונים של עריפת ראשים אבל מתנגדים לזוג ציצים חשוף, בטיעון שיש מי שעלולים להפגע מכך, הציניות חוגגת, וקשה לגלות הבנה או אהדה לנימוקים שלהם.
שון הייד כתב על כך ב CNN טור חשוב שכדאי לקרוא, ובו הוא מעלה את פייסבוק על המוקד ומאשים אותם שתכלס, אחרי כל הנימוקים היפים, הם בסך הכל מעוניינים בעוד טראפיק. הגם שאני נוטה להסכים איתו אני מתפלא שהם עדיין לא גילו שציצים חשופים זה אחלה טראפיק.
ובכל זאת, בלי שום קריצה הומוריסטית, אין כל "הגנה על ילדים" בהצגת עריפת ראש בפייסבוק. נהפוך הוא, בסרטון של שניות ספורות אפשר לשנות את חייו של הצופה לנצח, במיוחד אם מדובר בילד. התמונות הללו עשויות לרדוף אותו עוד זמן רב, ובמיוחד במדינה כמו שלנו לא צריך לחפש הרבה כדי למצוא חוות דעת של פסיכיאטרים ועובדי רווחה על ההשפעה של חשיפת ילדים לטרור, אלימות ותוצאותיהם.
אולי זה המקום להזכיר למארק צוקרברג ומשמרות הצניעות שלו, שאותו ילד עליו הם מנסים להגן מחשיפה לזוג שדיים משחיתים, נחשף להם בלאו הכי בטלויזיה, בחיים הנורמליים בכל חברה חופשית ומודרנית, ברשת, במוזיאון, ואפילו בחוף הים. יש הטוענים שהוא פגש בהם עוד בהיותו תינוק רך ותמים, כזה שיונק חלב פעם בשלוש שעות – היכרות די אינטימית עם האיבר המקסים הזה. צאו מהלחץ, שחרר את העניבה צוקי.
שורה תחתונה – מסתבר שבפייסבוק מרגישים שעדיין אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו: מצד אחד לנסות לא לפגר אחרי המתחרים שמביאים כל חדשה מרעישה ומזעזעת בזמן אמת מכל מקום בעולם, ומצד שני לשחק את המשחק השמרני והמתחסד שמתיימר להציג את פייסבוק כמקום בטוח לילדים. יה, רייט.
כורסא. מן אביזר כזה עם המון פרשנויות אפשריות. כורסא יכולה להיות הכי "סבתא חנה"; סולידית, שמרנית, מוקפדת, מהוגנת. והיא גם יכולה להיות אחרת. פרופס לצילומים ארוטיים למשל.
הכורסאות בסטודיו אקספוז ראו דבר או שניים במהלך שרותן הנאמן בסשנים של הלקוחות. סבתא חנה היתה נתקפת קוצר נשימה, או אולי אם זו ממש סבתא חנה מיוחדת היא היתה קורצת ונזכרת ב"כשאני הייתי צעירה…"
לכו תדעו, לכולם יש סודות, אולי גם לסבתא היו? אני רוצה להאמין שכן.
לא מזמן בועידת הנשיא התקיים פאנל בו ראיינה אילנה דיין את שמעון פרס. היא שאלה אותו לפני סיום אם יש משהו שאנחנו עדיין לא יודעים עליו? פרס, בן תשעים אבל צלול וחיוני כמו בקבוק מים מינרלים ביום קיץ לוהט, לצידו לא פחות משרון סטון, ענה בחצי קריצה שאנשים שאין להם סודות הם אנשים משעממים. אחלה תשובה. במיוחד אם שרון סטון יושבת לידך ומריצה איתך דחקות וחיוכים.
בחזרה לסבתא חנה. באמת שאחת הספות בסטודיו נתרמה לי ממישהי שהסלון של סבתא רבץ אצלה בבית שפינתה וחיפשה מי יפרוש עליו חסות. כורסא אחרת אספתי מאחד דתי, שהחליף סלון ורצה הגורל ועברתי עם הרכב בדיוק כשהוא הוריד את הכורסא לרחוב להשאירה לכל חפץ. חפצתי. לפעמים נדמה לי שרוח הקודש קצת מאוכזבת. פעמים אחרות אני בטוח שהכורסא זוכה להשגחה עליונה ולכבוד של מל(א)כים.
כך או כך, מקבץ כורסאות לתחילתו של שבוע סקסי.